זהות מרחב

בטקס גזירת הסרט של פרויקט ״רוח הקמפוס״, אחרי שנתיים של עבודה, 

פנה מוביל הפרויקט לסגל הקורס החדש שעמד להתחיל בעוד שבוע ואמר:

״אני לא נותן לכם מוזיאון, אלא כלי עבודה שישרת אתכם בהכשרת הדור הבא

לאור המורשת וערכי צה״ל, ולא פחות מכך מקום להשראה וליצירתיות.״ 

א. לב-רן

כדי להבין את משמעות המשפט הזה, צריך לחזור להתחלה.

המכללה לפיקוד קרבי (המלפ״ק) היא קמפוס בן שלוש קומות, עתיר מרחבים ציבוריים להתכנסות, למידה ותרגול. מקום שבו מכשירים את מפקדי העתיד של צה״ל: מ״פים ומג״דים, אלו שיובילו את הפיקוד הבכיר בשנים הבאות, כמח״טים, אלופים והרמטכ״לים הבאים.

נכנסתי לפרויקט אחרי יותר משנה שבה הוא הסתובב סביב עצמו. התוכן כבר נכתב וחיפשו מעצבת שתוביל את הפרויקט בהיבט החזותי.

לפגישת הבריף אי שם בתחילת המלחמה, הגעתי בצהריים בהירים, אור שמש חזק שהבליט את הלובן הצח של המבנה מבפנים ומבחוץ. המכללה כבר הייתה פעילה, מלאה באנשים ובתוכן, אבל הקירות עדיין עמדו ריקים.

המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה: איזה מרחב מבוזבז. כמה אפשרויות נשארו על רצפת חדר העריכה.

בפגישה עם פיקוד המכללה ומוביל הפרויקט עברנו על החומרים שנכתבו ועל התוכן שיועד לכל כיתה, מסדרון ומליאה. מצגות ארוכות, טבלאות אקסל עמוסות בפרטים, עולם שלם של ידע, מורשת וערכי פיקוד, שיכלו למלא עוד ארבע מכללות...

מכל השיחה הזו נחרט בי משפט אחד שאמר מוביל הפרויקט וכותב התוכן: 

בסוף, עם כל התוכן, אני רוצה שהמרחב הזה יעורר השראה.

זה מה שהדליק אצלי אש היצירתיות.

מול כמויות התוכן שנועדו למלא את הקירות, נפתחה הזדמנות ליישם את תפיסת המרחב הנושם. לתת למרחב מהות ומשמעות, באופן שיממש את חזון המכללה.

האתגר היה לתת מקום לעושר ולריבוי התוכן, מבלי להעמיס על החוויה החזותית או להאפיל על תהליכי הלמידה.

קודם כול מקשיבים.

לומדים את חומרי הגלם, מכירים את המרחב לעומק, את נכסי הארגון וחוקיות המותג. מזהים קשרים, מחפשים את ההיגיון שמחבר בין התכנים ובונים מערכת שמאפשרת להם להתקיים יחד.

היגיון פנימי

כדי לייצר סדר בתוך עושר התוכן, נבנתה מערכת המבוססת על שישה צירים:

• תקופה בהיסטוריה

• קרב או מבצע

• מפקד.ת

• אזור בארץ

• ערך פיקודי מוביל

• ציטוטים

החיבור בין הצירים אפשר לבנות לכל כיתה סיפור ייחודי, כשכולן יחד מספרות סיפור רחב יותר של מורשת הפיקוד הישראלי.

החוקיות שנוצרה אפשרה לא רק לארגן את החומר הקיים, אלא גם להוסיף עליו שירים עבריים ותצלומים, להעשיר את התוכן מבלי לאבד את הקוהרנטיות של המערכת.

היררכיה

באמצעות עבודה בשכבות נבנתה מערכת תוכן המאפשרת לקלוט את התמונה בכמה רמות: להתקרב, לעצור, להשתהות, לגלות פרטים, להעמיק וגם לחלוף ולהתרשם.

זהו הגריד הסמוי, השלד שעליו נשענת המערכת כולה. שפה משותפת שיוצרת סדר והיגיון ברור, ומשאירה מקום לגיוון, לשינוי וליצירתיות.

רצף

מרחב ציבורי אינו ספר או קטלוג, הוא עובד אחרת.

העיצוב השטוח פוגש את העולם הרב־ממדי, את התנועה ואת נקודות המבט המשתנות.

אין לנו שליטה על נקודות הכניסה והיציאה מהמרחב, על המסלולים שבהם יבחרו המשתמשים לנוע, 

או על סדר המפגש שלהם עם התוכן.

לכן כל מרחב צריך לעמוד בפני עצמו, ובה בעת להיות חלק מסיפור שלם. 

לשמור על רצף והתמצאות אינטואיטיבית, ולאפשר נקודות כניסה שונות לתוכן.

אחריות

האחריות למרחב לא נגמרת בתכנון ולא בהדבקת הטפטים.

היא אחריות משותפת למתכננים ולמשתמשים.

ברגע שהיא עוברת לידי המפקדים, הם צריכים לעשות בו שימוש 

שייתן לו חיים מעבר למה שכתוב על הקירות.

רק באופן הזה המרחב יקבל חיים משלו, ורוח הקמפוס תמשיך להתקיים

גם מעבר לכותלי המבנה ולפרק הזמן של הקורס.